מאת שרית דגן רבינר, נטורופתית N.D
אכילה רגשית: כשמה שאנחנו באמת רעבות לו – זה לא תמיד אוכל
האם מצאת את עצמך פותחת את הארון במטבח מתוך שעמום, מתח או עצב, למרות שלא באמת היית רעבה? אם כן – את ממש לא לבד.
אכילה רגשית היא תגובה אנושית, טבעית ואפילו הגיונית – אבל כשהיא מתרחשת שוב ושוב, היא עלולה להותיר אותנו בתחושת כבדות, תסכול ולעיתים גם חרטה.
אחד הכלים המשמעותיים להתבוננות באכילה הרגשית מגיע מגישת התזונה האינטגרטיבית – גישה הוליסטית
מהי אכילה רגשית – ולמה אנחנו עושות את זה?
לפי גישת הפסיכולוגיה של האכילה, קיימים שני סוגים של אכילה:
- אכילה ראשונית (Primary Eating) – אכילה שמתרחשת מתוך רעב פיזי, כשאנחנו נוכחות עם האוכל, בלי הסחות דעת, ויכולות להרגיש מתי אנחנו שבעות – גם אם נשאר עוד אוכל בצלחת.
- אכילה משנית (Secondary Eating) – מתרחשת מתוך דחף רגשי, שעמום, מתח או הרגל, לרוב תוך כדי עשייה אחרת (טלוויזיה, גלילה בטלפון, נהיגה). לרוב היא מהירה, לא מודעת, ונגמרת בתחושת חרטה או עודף.
גישת התזונה האינטגרטיבית מציגה הבחנה מעט אחרת לגבי מזון ראשוני ומזון משני…
לפי התזונה האינטגרטיבית, לא כל מה שמזין אותנו מגיע בצלחת.
הגישה מבחינה בין שני סוגי תזונה:
- מזון ראשוני (Primary Food):
זה כל מה שמזין אותנו מעבר לאוכל – אהבה, קרבה, מערכות יחסית, משמעות, תנועה, יצירה, תחושת הגשמה, קהילה, חיבור עצמי.
כשיש נוכחות של "מזון ראשוני" בחיינו – אנחנו מרגישות מלאות, מסופקות ורגועות יותר.
- מזון משני (Secondary Food):
זה האוכל עצמו – מה שנכנס לגוף: ירקות, פירות, לחם, שוקולד, דג או עוגה.
הוא חשוב, כמובן, אך הוא רק חלק מהסיפור. כשאנחנו חוות "רעב רגשי" – כלומר חסר במזון הראשוני – לעיתים ננסה לפצות דרך עודף מהמזון המשני.
במילים אחרות: כשמשהו חסר לנו רגשית – אנחנו עשויות לחפש אותו במקרר או במזווה.
ושם… לא נמצא הפתרון ולא התשובה.
אז איך מתחילים שינוי?
לפניכן, כלים עדינים ומעשיים להתמודדות עם אכילה רגשית:
- עצרי לרגע ושאלי את עצמך:
"מה אני באמת צריכה עכשיו?"
האם זו עייפות? צורך בחיבוק? שעמום? תסכול? כעס? או דחף לפיצוי?
השאלה הפשוטה הזו יוצרת פתח למודעות – שמאפשרת בחירה אמיתית.
- שינוי מיקום:
צאי מהאזור שבו את רגילה "ליפול" – המטבח, הסלון, חדר האוכל.
עברי לחדר אחר, צאי להליכה קצרה או עשי פעולה שמסיחה את הדעת.
לפעמים, שינוי פיזי קטן – משנה את כל התגובה.
- האטה של הקצב:
ברגעים של אכילה אימפולסיבית – עצרי. נשמי.
קחי ביסים קטנים, לעסי לאט.
ההאטה עצמה מסייעת להרגיש שובע, להפחית את הכמות – ויכולה לשחרר את תחושת האשמה שאחרי.
- הזיני את הגוף – כדי להרגיע את הדחפים:
דאגי שיהיה לך כל מה שאת באמת צריכה לאכול.
ודאי שהתפריט כולל מספיק חלבון, שומן טוב, סיבים, מים ופחמימות מורכבות.
- דחיית סיפוק? – שימי בקופסה:
כשעולה דחף למשהו שאינו מיטיב איתך, נסי לשים אותו בצד – בקופסה או בסל.
אמרי לעצמך: "אני אוכל/ת את זה – אבל לא עכשיו."
לעיתים, רק עצם ההשהיה מפחיתה את הדחף או מבטלת אותו. וניצחון גדול לראות קופסה מלאה בדברים שהצלחת לדחות ובסוף אף לוותר עליהם.
- מעידה אינה כישלון – אלא הזדמנות לקום אחרת:
אל תתני למעידה אחת להפוך למסלול הידרדרות חלקלק.
גם אם "נפלת" או חרגת – זה קורה לכולנו.
מה שהכי חשוב הוא איך את קמה מזה.
אם תמשיכי כרגיל – הגוף, וגם את, תתמודדו עם זה מצוין.
- להפחית את השיפוט – ולהגדיל חמלה:
המהפך מתחיל כשאנחנו מפסיקות להילחם בעצמנו, ומתחילות להבין את עצמנו.
מחקריה של פרופ’ קריסטין נף מצביעים שוב ושוב על כך שחמלה עצמית – ולא ביקורת – היא מנבא חזק לשינוי יציב, לירידה בדפוסי אכילה רגשית ולעלייה בתחושת ערך עצמי (Neff, 2003–2021).
להיות רכה, סלחנית, מכילה – זו לא חולשה, זו עוצמה!
ריפוי רגשי לא קורה דרך שליטה, אלא דרך קבלה.
- אכילה מודעת ככלי טיפולי:
תכניות טיפול מבוססות Mindful Eating הראו הצלחה בהפחתת אכילה כפייתית ורגשית – תוך חיזוק הקשב לגוף ולתחושות שובע ורעב (Kristeller & Wolever, 2011).
רגע של עצירה, נשימה, ובחירה מודעת – משנה את כל החוויה.
לסיכום: לא כל רעב הוא בבטן
אכילה רגשית לא מצביעה על חוסר שליטה – אלא על צורך עמוק שלא קיבל מענה.
היא לא "בעיה שצריך להיפטר ממנה", אלא קריאה עדינה פנימית להקשבה ולטיפול עצמי אוהב.
וכשאנחנו לומדות להבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי,
כשהתזונה שלנו – בגוף ובנפש – מתמלאת ממקורות עמוקים ומשמעותיים,
אנחנו חוות חופש חדש.
חופש לבחור. חופש לנשום. חופש להיות מי שאת רוצה להיות.
או כפי שאמרה קריסטין נף (חוקרת חמלה עצמית):
"חמלה עצמית היא היכולת להעניק לעצמנו את אותה טוב לב ודאגה שהיינו נותנות לחברה טובה."
מרגישה שזקוקה לעזרה? אנחנו במרכז וומנה נשמח להתאים עבורך את הטיפול המדויק ביותר עבורך.
צרי קשר: נשמח לעזור – 054-2486810.
