גיל המעבר

גיל המעבר, כשמו כן הוא – מעבר מתקופה אחת של חיינו להמשכם. תקופה זו שיכולה להמשך שנים מביאה עימה את סיום גיל הפוריות ותחילת שארית חיינו. היא מתחילה בירידה הדרגתית ברמת האסטרוגן, הפרוגסטרון והטסטוסטרון בגוף, וביטוייה מופיעים לפי הפירוט בתשובות שבהמשך.
נציין שהשם מנופאוזה, מתייחס לנקודת ציון בה מלאה שנה מהופעת הווסת האחרונה.

גיל המעבר או בשמו הלועזי המנופאוזה (כלומר שנה ללא וסת), מתחיל אצל כל אישה בגיל שונה, אך בממוצע ניתן להרגיש את סימניו הראשונים סביב גיל 40-45. למעשה, נבלה שליש מחיינו במנופאוזה. במדינת ישראל גיל הפסקת הווסת הממוצע הוא סביב 48-49.

ניתן לחלק את גיל המעבר לכמה שלבים, אשר כל אחד מהם יכול להימשך מספר שנים:

פרה-מנופאוזה – שלב בו מופיעים הסימנים הראשונים, כגון שינויים במחזור הווסת, גל חום פה ושם, תחושה מוקצנת של תסמינים קדם וסתיים. בשלב זה עדיין קיים סדר מסויים באי-סדר וניתן לחיות בד"כ בשלום עם התסמינים. לעומת זאת, יש נשים שכבר בשלב זה צריכות עזרה טיפולית.

פרי-מנופאוזה – בשלב זה מופיע אי-סדר עד "כאוס". השיבושים יכולים להתבטא בדימומים שמתחזקים/נחלשים או נעלמים לכמה חודשים. יתכן ויתחילו תסמינים וזומוטוריים, כלומר גלי חום, דפיקות לב, הפרעות שינה, וכן תסמינים של מצבי-רוח משתנים. 

התסמינים נובעים מהשפעת ירידת רמת הורמון האסטרוגן על כלי הדם והגוף כולו. כל אישה תחווה את התסמינים בצורה אחרת. יש חשיבות למודעות האישה לשלב בו היא נמצאת. 

זהו שלב טוב ללכת לדבר ולשמוע דעה של מומחים בתחום, שיוכלו גם לקבוע אבחנה מבדלת ממצבים רפואיים אחרים. אפשר כמובן להתייעץ כבר גם בשלב הקודם.

מנופאוזה – נקודת ציון בזמן בה עברה שנה שלמה ממועד הווסת האחרון. 

פוסט מנופאוזה – מתחיל ביום בו חלפה שנה מהוסת האחרונה ועד סוף חיי האישה.

יש לזכור שכל אישה תחווה את התסמינים בצורה שונה (לא בהכרח יופיעו כל התסמינים) ולאורך זמן שונה, אך באופן כללי, אנו יכולות למקם את התסמינים על ציר הזמן של גיל המעבר:

ראשית יופיעו התסמינים הוזומוטריים (של כלי הדם) גלי החום, אשר יכולים להמשך שנים רבות, ולהיות מלווים בהזעות לילה, גלי קור, דפיקות לב, תחושת חרדה וכו'.

לאחר מכן יופיעו תסמינים רגשיים: דכדוך, עצבות, דיכאון. זאת כתוצאה מהפרעות ברמות ההורמונים סרוטונין, דופמין וטסטוסטרון (התורם להרגשת החיוניות והדרייב המיני).

בשלב מאוחר יותר, יופיעו תסמינים אורוגינטליים, כלומר של מערכת השתן ואברי המין. נראה יובש נרתיקי, כאבים ביחסי מין, דלקות בדרכי השתן, שלפוחית רגיזה, אי נקיטת שתן (בריחת שתן). תופעות אלו יכולות להוביל לנטילת אנטיביוטיקה שלא לצורך.

תסמינים נוספים שאישה יכולה לחוות לאורך התקופה: ערפול מוחי ובעיות קוגניציה זכרון (brain fog), בעיות מפרקים. לעיתים מתפתחת אי-סבילות למאכלים מסוימים, המיקרוביום עובר שינוי בהרכבו, בעיות שינה, השמנה בטנית, עור יבש, צניחת איברים, ותסמונת הפה הבוער.

אפשר לחלק את תהליך ההזדקנות להזדקנות כרונולוגית (גנטיקה ואורח חיים) ולהזדקנות הורמונלית (ירידה ברמת ההורמונים בדם) – רק על האחרונה ניתן להשפיע בהתערבות חיצונית. 

בעולם הרפואה, קיים קונצנזוס גלובלי על טיפול במנופאוזה. כלומר, המידע על  בטיחות ויעילות הטיפול הוא מובהק, בין אם מדובר בטיפול הורמונלי או לאו.

מוסכם כי הטיפול הטוב ביותר לאישה בגיל המעבר הסובלת מתסמינים וזומוטוריים הוא טיפול בהורמונים (אסטרוגן + פרוגסטרון). קיים קשר ישיר בין גלי חום לפגיעה בקוגניציה, ליקיצות ליליות, תחלואה לבבית, דיכאון והשמנה.

טיפולים הורמונליים מותאמים אישית, לאישה הנכונה, בזמן הנכון ולתקופה הנכונה. מלבד הטיפול בתסמינים שגם להם יש משמעות בריאותית – ראי חוסר שינה, פגיעה קוגניטיבית ועוד – רק מהתסמינים עצמם! הטיפול ההורמונלי מונע תחלואה עתידית מכל גורם.

בשלב זה, הטיפולים ההורמונליים ניתנים לנשים תסמיניות בלבד, אך יכול להיות שבהמשך תנתן התוויה כללית יותר.

לגבי גורמי סיכון, הוכח ש-5 השנים הראשונות לטיפול ההורמונלי הן נטולות סיכון כלשהו, ואף נמדדה ירידה בתחלואה מכל גורם.

ניתן להתחיל טיפול הורמונלי עד 10 שנים ממועד הפסקת הווסת בתנאי שהאישה טרם הגיעה לגיל 60.

בעניין הסיכון ללקות בסרטן השד כתוצאה מטיפול הורמונלי, יש לומר שהסיכון המרכזי לסרטן השד נובע בבסיסו מהגיל, סיפור משפחתי, גנטיקה, עישון, השמנה וכו'. ובנוסף, סיכון זה אינו קיים כלל ב-5 השנים הראשונות לנטילת ההורמונים. וגם לאחריהן, הסיכון בטל בשישים היות ובימינו נעשה שימוש יותר בטיחותי בהורמונים מאשר בעבר, וניתן לגלות מוקדם ממאירות שד במיוחד בקבוצות סיכון.

נחזור ונציין שהטיפולים ההורמונליים נותנים איכות חיים. התחלת טיפול עם הופעת התסמינים הראשונים, מורידה תחלואה לבבית (טרשת עורקים), תחלואת אוסטאופורוזיס, ותחלואה ותמותה מכל גורם (all cause mortality). בנוסף, יש הקלה ב"טפשת מנופאוזה" (ערפול מוחי, כלומר בעיות זיכרון וקוגניציה).

מי שמעוניינת מוזמנת להיכנס לאתר האינטרנט של האיגוד הישראלי לגיל המעבר ולהרחיב את ידיעותיה בקישור:  http://menopausal.co.il

לנשים עם מחלה טרשתית וסיכון קרדיווסקולרי גבוה אחרי אירוע לבבי, לחולות בסרטן שד במשך 5 שנים מהגילוי, באי ספיקת כבד, בעיית קרישה פעילה, לחץ דם לא מאוזן, ממאירות תלוית אסטרוגן כגון סרטן רחם בזמן המחלה הפעילה.

כפי שציינו, חשוב מאוד לטפל בתסמינים בכל צורה שתהיה מקובלת על האישה.

צורות הטיפול מגוונות: תזונתי, פיזי/מכני, התנהגותי/רגשי, תרופתי. נמנה כאן כמה דרכים שמובילות להקלה:

🍃תרופות על בסיס צמחי – כדוגמת הקוהוש השחור.

🍃תוספי תזונה.

🍃תרופות אנטי-דיכאון – בהן קיימות גם התוויות לטיפול בגלי חום.

🍃טיפולים רגשיים – טיפולי CBT ממוקדים לבעיות שינה, גלי חום ומצבי רוח.

🍃דיקור סיני – מאפשרים הקלה זמנית.

🍃תכשיר מבוסס טסטוסטרון להקלה ביחסי מין.

🍃בקרוב תכשיר תרופתי ייעודי רק לגלי חום. טרם הגיע לארץ, אך קיים כבר בארה"ב.