עצמות האגן:

האגן (pelvis) הינו איבר חשוב ומשמעותי ביותר בגוף האישה ולו תפקידים רבים. האגן הוא מבנה גרמי היוצר את בסיס הגוף ואת מוצאו. האגן ממוקם במרכז הגוף מחבר ומקשר בין עמוד השדרה ופלג הגוף התחתון. האגן משפיע על היציבה ועל יציבות הגוף, יוצר בסיס רחב ונותן תמיכה לעמוד השדרה המתחבר אליו בבסיס ולמעשה תומך גם בצוואר ובראש. האגן הוא מקום לאחיזה של שרירים רבים וחשובים בגוף, לכן האגן מאפשר תנועתיות רבה של הגוף. האגן, סימטרי במרכיביו ובמראהו, עשוי משלוש עצמות בכל צד: כֶּסֶל- ilium, השֵׁת-ischium ו, הֵחיק (הערווה) – pubis. 

שלושת עצמות אלו מתאחות במהלך הגדילה לכדי שני צדדיו של האגן, כאשר כל צד הוא מבנה גרמי שלם. שני חצאיו של האגן צמודים במפרק בחלקם האחורי עם עצם העצה sacrum. מלפנים מתחברים שני החצאים דרך "מאחה עצמות החיק" Symphysis pubis .

מפרקי האגן, מפרקים בעלי תנועה מוגבלת:

בחיבור בין עצמות ה- pubis – שתי עצמות החיק נפגשות בקדמת האגן וביניהן יש מפרק סחוסי- סימפיזיס פוביס – (מאחה עצמות החיק Symphysis pubis). 

בחיבור בין עצמות האגן (כסל=ilium) לעצם העצה sacrum= – sacroiliac joint- מפרק סינוביאלי (שני מפרקים).

איברי האגן:

קדמית ביותר שלפוחית השתן, יוצאת דרך הפתח הקדמי – השופכה. מעל השלפוחית ומאחוריה- הרחם ממנה יוצא הנרתיק שנפתח בסופו בפות. אחורי ביותר הוא הרקטום-חלחולת, הפתח שלו- פי הטבעת. האיברים מוחזקים במקומם באמצעות תמיכת שרירים, רקמות חיבור כמו רצועות.

אגן מגולגל לפנים– כלומר המיכל/הפחית "נשפך" קדימה- הזיז הבולט asis של עצם הכסל בא קדימה, הקשתה בגב תחתון.

אגן מגולגל לאחור– כלומר המיכל/הפחית "נשפך" אחורה- הזיז הבולט asis של עצם הכסל זז אחורה, השטחה בגב תחתון.

רצפת האגן והשרירים המרכזיים בה:

ערסל של שרירים שתומכים באיברי האגן – שלפוחית השתן, הרחם (אצל נשים), הרקטום, והערמונית (אצל גברים). תחתית "המיכל/פחית"- האגן.

שכבה שטחית- שרירים טבעתיים בצורת 8. סביב הנרתיק ופי הטבעת. הפעולה שלהם היא איסוף וסגירה. ושריר רוחבי שבמרכזו הפרינאל בודי, שהוא צומת שרירים, נקודת עגינה- מאוד סיבי.

שרירים שטחיים אלכסוניים בצורת משולש שותפים לעבודת הדגדגן באורגזמה.

שכבה עמוקה של השרירים, נראית כמו קערה: piriformis, coccygeus, levator ani. בעלי סיבים לכוונים שונים.

תפקידי רצפת האגן:

שכבה זו תומכת באברי האגן מבפנים, החזקה של האברים הפנימיים כמו ערסל, שמירה על מנח אברי הבטן והאגן, ייצוב מרכז הגוף, שליטה והתאפקות במתן יציאות ותפקוד מיני תקין. מהווה חלק ממערך שרירי היציבה שלנו ולכן שומרת ביחד עם שרירי הבטן והגב על עמוד השדרה (מכאן הקשר לכאבי גב). כמו כן, לרצפת האגן קשר ישיר לתפקוד המיני (זקפה ואורגזמה) ולתהליך הלידה.

שרירי רצפת האגן הם הסוגרים את פתחי פי הטבעת וצינור השתן ומכאן שהיחלשותם תגרום לדליפת שתן במאמץ. במצב זה כל פעולה המעלה לחץ תוך בטני (שיעול, עיטוש, ריצה, צחוק, צעקה) עלולה לגרום לדליפת שתן כי הסוגרים אינם מצליחים לתפקד בצורה יעילה. בנוסף כל פעולה המעלה לחץ תוך בטני תגרום לדחיסת אברי הבטן לכוון מטה ועלולות להיגרם צניחות אברים- רחם, שלפוחית, רקטום.

האגן ביוגה מבחינתי הוא כמו סמן גבולות בחיי. בכל תקופת חיים האגן מבקש קשב מחודש "כדי לארגן גבולות גזרה מחדש", לשנות דפוסי התנהגות, דפוסי חיים ודפוסי תקשורת, אם אני מרגישה שצריך. אזור האגן שולח לי סימנים: כאבים, דימומים, חוסר נוחות, חולשה. וכל סימן- מבקש ממני הקשבה אמיתית ותשומת לב כדי לעשות סדר עדיפויות אחר, לשנות משהו. ממש "דיאלוג עם האגן"- לפעמים הוא לוחש, לפעמים צועק. רק תקשיבי לקולך….

האגן ממוקם במרכז הגוף ומכיל איברים חשובים, ומסביב הרבה שרירים. בתחתית האגן מצוי 'ערסל' המורכב משרירי רצפת האגן 'הנושאים' עליהם את האיברים ודרכם יוצאים שלושה פתחים. בקדמת האגן – שרירי הבטן ומאחוריו- השידרה ושרירים נוספים.. האגן מכיל בתוכו הרבה מעבר לרקמות ואיברים. הוא מכיל חוויות חיים- טובות יותר או פחות. הוא ספוג בחוויות האלו ומגיב להן בטווח הקצר ולעיתים גם בטווח הארוך- אחרי כמה שנים. הוא כמו מֵיכָל- נושא בתוכו הרבה תנועה, תחושות ורגשות. יש בכוחו לייצב, להוות עוגן ובסיס ליצירתיות, תשוקה, עשייה (איכות יאנגית) ומנגד, הוא  גם יכול להיות במצב מכונס, רפוי, צריך יותר שקט (איכות יינית).

מולה בנדהה (סנסקריט)- המולה בנדהה היא עוגן מייצב בעומקו של האגן שלי. מולה- שורש, מקור, בסיס, סיבה. בנדהה- לאסוף, להרים, לארגן מחדש וגם "לחצות את הנהר" מצד אחד לצד שני, פחות מוכר. הכוונה לאיסוף (מדויק באופן שונה מאחת לאחת ומשתנה מיום ליום) של שרירי רצפת האגן והרמתם מעלה. כתגובת שרשרת- הסרעפת עולה מעלה, שריר הרחב בטני גם הוא מתכווץ וגם שרירים בין חוליתיים מתגייסים. נוצרת "קהילת שרירים תומכת" כפי שמירה ארצי פדן קראה לכך, השומרת על הגב, על היציבה הפיזית והיציבות הרגשית שלי.

ביוגה שאני מתרגלת, אנו מתרגלות מולה בנדהה בכל שיעור על מזרון היוגה, כדי ליישם את התרגול- להשתמש במולה בנדהה- מחוץ למזרון- בחיים האמיתיים, כעוגן מייצב גם כשמסביב יש טלטלות או כאשר מבפנים סוער. תרגול מולה בנדהה מחזק את שרירי רצפת האגן, מעסה את איברי האגן, מזרים דם מחומצן לאיברי האגן, יוצר זרימה לימפתית טובה, מאפשר תנועה חלקה וטובה של רקמת החיבור ובכך מסייע לתפקוד תקין של האיברים.

בכל תרגול יוגה ובכל תנוחה כמעט – אני מתייחסת לאגן- למבנה הפיזי שלו : לגלגל אגן אחורה קדימה -מה זה אומר (ממש להבין איך האגן בנוי, להרגיש את גבולותיו-העצמות) ואיך הגלגול משפיע על השדרה ויציבות הגו (הטורסו). להניע את מפרקי האגן ומפרקי הירך הקרובים להם, להזרים דם לאיברי האגן (למשל בפיתולים), לשמור על טונוס שרירים טוב באזור האגן (כמו שריר המותן כסל). תמיד זה יהיה בשילוב תרגול מולה בנדהה כדי ליצור בסיס יציב ממנו אני יכולה לצאת לכל תנוחה על מזרון היוגה ובמקביל לכל פעולה בעולם. וכמובן שאני מתייחסת לאגן בהיבט הרחב- המנטלי-רגשי שלו- לעודד הקשבה למה שהוא מספר לי היום, כרגע (זה משתנה כי "השינוי הוא הדבר הכי קבוע" בחיי כאישה), לשנות דפוסים בהתאם ל'תחושות בטן' העולות ממנו וליצור עוגן יציב שתמיד תמיד אני ורק אני (בשליטתי לגמרי) יכולה לחזור אליו ביום יום (בתור לקופה בסופר, בוויכוח מול הילד, בפקק בכביש, ביום שיותר עצוב לי וכדומה). תרגול אזור האגן והמולה בנדהה משפיע על כל מערכת הגוף ואחת החשובות ביניהן היא מערכת העצבים. תרגול כזה עשוי לעורר את מערכת העצבים אם אני  צריכה להיות בעשייה, יצירה, ריכוז (סימפטטית יותר בפעולה) או לחילופין להרגיע את מערכת העצבים (פרה-סימפטטית יותר בפעולה) אם אני צריכה רוגע, שקט, מנוחה, דיוק, הפחתה. כמובן שהשפעת התרגול היא השפעה מעגלית- מערכת משפיעה על מערכת- הנשימה משתנה בהתאם, מערכת שריר-שלד מתחזקת, זרימת דם מותאמת, מערכת החיסון עובדת טוב יותר ועוד.

דוגמאות:

מתרגלת בת 52 שלאחר 2-3 תרגולי יוגה בהם תירגלה תנועות אגן ומולה בנדהה סיפרה שהווסת חזרה לה לאחר שכמה חודשים לא היתה לה, עקב סטרס ו/או סיבה אחרת (פרה גיל מעבר). היא קיבלה לשמחתה ווסת שופעת ומשמחת בלילה אחרי שאותו יום תירגלה יוגה. היא כל כך רצתה שהווסת תחזור ולא תיעלם כבר מחייה.

נערות שמתרגלות איתי יוגה מספרות שמאז שהן מודעות לאגן שלהן- מבחינה מבנית (איך נראה, מה מכיל) ולמדו להכיר אותו תוך כדי תרגול יוגה ומחוץ לו ביום יום- שיעור ספורט, בישיבה מול שולחן, בריקוד במסיבה -הן מרגישות הרבה יותר בטוחות, יותר יציבות. כאילו יש להן איזה "בית יציב בתוך מרכז הגוף שלי", נערה מתארת. בנוסף חלקן העידו על כך שתרגול מולה בנדהה ואזור האגן מאוד מקל עליהן לטובה על סימפטומים קדם-ווסתיים ועל מצב רוחן.

יש מתרגלות המספרות על תחושת ייצוב פנימי שהאגן מעניק להן- שהוא כמו עוגן או בסיס בטוח כשהן במצב רוח סוער או כשיש עומס רב בעבודה או בחיים האישיים. וכמובן עדויות על הפחתה בתסמיני חולשת שרירי רצפת אגן, כמו דליפות שתן.

מוזמנות להתייעץ ולדבר

שלכן, מיכל