מעגלי נשים

לא מזמן ציינו ברחבי העולם, באופן רשמי, את היום הראשון של האביב – יום שוויון האביב. זהו יום מיוחד בו שעות האור והחושך שוות באורכן. או, במילים אחרות – הגענו לחצי. חצי של מה?

כאשר אנחנו מתבוננות בטבע, אנחנו יכולות לראות שהכול חוזר על עצמו בתבנית קבועה. ימי השוויון,

מולד הלבנה, הלבנה המלאה, הגאות והשפל, זריחת החמה ושקיעתה – הכול חוזר שוב ושוב באותו דפוס.

מחזור קבוע. מעגל.

מהתבוננות בטבע, אנחנו יכולות להבין שישנה חשיבות לצורה הזו – המעגלית. הדבר הזה שחוזר על עצמו.

הגוף הנשי, אשר מהדהד בטבעו המחזורי את אותו הדפוס שבטבע, מזכיר לנו שוב ושוב לאורך שנים רבות, שהכול בעולם מחזורי – מעגלי.

התרבות שלנו מנתבת אותנו לפירוד שיוצר תחושת חוסר שייכות וחוסר השתייכות ורובינו צועדות בחיים מתוך

תחושה של ניתוק – ממקורות הכוח שלנו, חוסר נראות וחוסר משמעות.

כאשר אנו חיות באופן אשר מנתק אותנו מהטבע, בתוך תרבות אשר שקועה כל כולה בעשייה בלתי

פוסקת, הערך הרב שיש בפעימה – נשכח. אנחנו רצות מדבר לדבר, מנסות להספיק כמה שיותר בכמה

שפחות זמן, ולרוב, הצרכים שלנו נדחקים למגירה הקטנה של "אחר כך".

אז מה עושות?

קודם כל, נזכיר לעצמנו שישנו ערך עצום וחשיבות רבה למנוחה ו"טעינת מצברים". בכל דרך שנכון לנו לעשות זאת. כאשר אנו נטולות כוחות, מאוד קשה לייצר את המשאבים הפנימיים אשר נדרשים כדי לתחזק בית, קריירה ומשפחה (שהם רק חלק מהדברים הרבים שאנחנו בד"כ מתחזקות).

אחת הדרכים היפות לטעינת מצברים היא מעגל נשי. לא מדובר על מפגש חברות – שהוא נפלא ובעל ערך עצום – אלא על מפגש מסוג אחר, אשר מהווה סוג של טקס.

טקס, מאפשר לנו מרחב בו יש הבדלה בין לפני ואחרי, הוא יכול לאפשר לנו מקום פנימי של שקט כמו גם מקום של שייכות, עדות ותיקוף. המרחב הטקסי מאפשר לי, בתוך חלון זמן מסוים להיות כל כולי בנוכחות.

במעגל, יהיה נושא עליו נדבר, מבנה ברור, כללים והסכמות משותפות. יהיה במרכז המעגל חפץ או סידור כלשהו אשר סביבו אנחנו יושבות (כמו מסביב למדורה) שמזכיר לנו לחזור למרכז של עצמנו. ונשב במעגל – הישיבה במעגל מזכירה לנו שאין היררכיה וכל הזוויות נכונות וראויות להישמע.

ומה קורה במעגל?

שיתוף. ככה פשוט.

לשיתוף יש כוח עצום ביצירת שינוי בחיים. דרך השיתופים שלנו, אנחנו מבינות שכולנו עוסקות באותם דברים: להיראות, להיות ולהרגיש שייכת ואהובה. קבלת תמיכה והזנה ממעגל מייצרת תחושת אחווה ושייכות, כמו "אש קטנה" המהווה ריפוי לציניות, לאדישות ולחוסר הבנה, אשר מייצרים בדידות.

כאשר לכל קול במעגל יש מקום וחשיבות, ואנחנו לא מקבלות עצות אלא רק מניחות את שעל ליבנו, אנו

יכולות לספר, ללא צנזורה ובאופן הכי חשוף, את החיים שלנו – על הכאבים, ההצלחות, הכישלונות והתסכולים – ולבכות ולצחוק יחד. אנחנו יכולות להמשיך בחיינו בכוחות מחודשים ובביטחון שיש לנו לאן ליפול ותמיד נהיה מוחזקות ומחוזקות.

חוויית השיתוף עושה שינוי. אנחנו רואות ושומעות עוד זוויות של הדברים איתם אנו מתמודדות בחיים שלנו. כשאנחנו מסכימות להיחשף לחלוטין מההגנות והמסכות וכל אותם דברים שאנחנו לובשות על עצמנו בעולם, אנחנו מתגלות במלואינו ונראות ע"י הנשים שאיתנו.

כל סיפור נשזר כמו חוט, ויחד, חוטי הסיפורים שלנו יוצרים קור מופלא אשר עשוי מזהב טהור. אותו זהב אשר נשזר יחד במעגל, הוא חומר חזק מאין כמותו. הוא מזכיר לנו את העוצמה של החיבור, ההשתייכות – שתמיד יש לנו גב ואנחנו אף פעם לא צועדות לבד.

כשיש לנו מעגל, אנחנו לא צועדות לבד.

ומה זה כוח של יחד? זה כוח לשנות את העולם!