גיל המעבר מציב לנו אתגרים רבים, ביניהם האתגר הקוגניטיבי. עם הגיענו לאמצע החיים, רבות מאיתנו חשות ירידה מסויימת בזיכרון ובריכוז. ממה נובעת ירידה זו, וכיצד ניתן להתמודד עם המצב החדש?

בחרנו להביא שאלות ותשובות מתוך ראיון שפרסמה האגודה הבינלאומית לגיל המעבר, בו ראיינה ד"ר מרלה שפירו את פרופ' פאולין מאקי (Pauline Maki), פרופסור לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה וגינקולוגיה באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. שתיהן חברות האגודה הבינלאומית לגיל המעבר.

אחד הנושאים המדוברים ביותר אצל המטפלים של גיל המעבר, מלבד גלי החום וההזעות הליליות, הוא נושא היכולות הקוגניטיביות. נשים רבות מגיעות למטפלים כאשר הן שמות לב לשינוי שחל, מודאגות ממנו ומעוניינות לדעת אם הוא נובע מההזדקנות והאם יש משהו שניתן לעשות בעניין?

המטפלים, אשר למעשה נמצאים בחזית המענה לתלונות הנשים, מאשרים בהתבסס על נתונים מאוד נרחבים כי תופעת הערפול המוחי בגיל המעבר אכן קיימת. התלונה השלישית בתדירותה בגיל המעבר נוגעת לשכחה. זו גם התלונה השניה בתקופת הפרי-מנופאוזה, ושכיחותה גבוהה אף יותר מזו של גלי החום. לכן, אפשר להגדירה כתופעה מאוד נפוצה בחוויית הנשים באמצע החיים. עם זאת, כפי שנשים חוות את ההריון שלהן בצורה שונה אחת מהשניה, כך גם הערפול המוחי נחווה ע"י כל אישה בצורה אחרת. לצערנו, אצל חלקן הבעיות הקוגניטיביות מאוד משמעותיות.

מה הגורם לערפול המוחי? האם זו ההזדקנות בלבד? או שקיים קשר לגיל המעבר? מה תפקיד המנופאוזה בהופעת בעיות קוגניציה?

יש לפחות שני דברים שקורים באמצע החיים המשפיעים על הקוגניציה בנשים:

• אחד מהם הוא בבירור תהליך ההזדקנות, המשפיע גם על גברים בגיל הזה. 
• במקביל יש תהליך של הכניסה לגיל המעבר. 

יש בידינו עדויות מוצקות לכך שהשינויים ההורמונליים לאורך גיל המעבר תורמים להופעת בעיות זיכרון. איך אנו יודעים זאת? 

• מחקרים שעקבו אחרי נשים לפני ואחרי הליך כריתת שחלות הראו שאצל נשים שעברו את הכריתה לפני תקופת גיל המעבר היתה ירידה בביצועים הקוגניטיביים אשר היתה הפיכה ע"י מתן אסטרוגן. 
• בנוסף, נתונים מראים שתפקוד האזורים השונים במוח, כולל ההיפוקמפוס וקליפת המוח הקדם-מצחית (pre-frontal cortex), מושפע מרמות של אסטרדיול במהלך גיל המעבר. 

שני דברים אלו מביאים אותנו לכלל מסקנה ששינויים ברמות ההורמונים גורמים לבעיות זיכרון באמצע החיים.

הרבה מטפלים תוהים האם בעיות הזיכרון נגרמות כתוצאה מהשפעה ישירה של ירידת האסטרדיול, או לחילופין הירידה באסטרדיול גורמת לגלי חום, הזעות ליליות, הפרעות שינה, ומכאן נובעות בעיות הזיכרון?

התשובה היא גם וגם. בידינו מחקרים המראים שאפילו בהיעדר סימפטומים, כלומר, אפילו בנשים עם מעט סימפטומים וזומוטוריים, מתרחש השינוי בזיכרון. אך, נוכחות הסימפטומים של גיל המעבר, במיוחד הוזומוטוריים, הפרעות שינה וכן שינויים במצבי-רוח, בנוסף לירידה ההורמונלית, מחריפים שינויים אלו.

מחקר גדול שנערך לפני עשרות שנים, גרם להרבה מטפלים לחשוש שטיפול באסטרוגן עלול להאיץ התפתחות דמנציה. הרבה נשים לא מוכנות לשמוע על טיפול הורמונלי מחשש שהטיפול באסטרוגן עלול להוביל לדמנציה. האם קיים קשר?

מה שהוביל לאזהרה החמורה במחקר הישן עליו אנו מדברות הוא הממצא שתחילת השימוש בהורמונים משולבים (אסטרוגן ופרוגסטרון) בנשים מבוגרות יותר (מעל גיל 60), מכפיל את הסיכון לדמנציה מכל גורם. אך כאשר החוקרים הפנו את הזרקור לנחקרות הצעירות יותר, בגילאי 50-59, ובחנו אם גם אצלן מוצאים השפעה שלילית של הטיפול על הזיכרון, הגיעו למסקנה שלא היתה כלל השפעה שלילית. בנוסף, באותו מחקר ישן ושנוי במחלוקת, לא נלקחו בחשבון נשים סימפטומטיות (הסובלות מגלי חום ועוד), כך שנמנע מאיתנו לדעת אם אולי היה מתרחש שיפור בזיכרון כתוצאה מהטיפול ההורמונלי.

אם אנו צופים בנשים הנכנסות לגיל המעבר וסובלות מבעיות קוגניטיביות של ערפול מוחי, אך בחלוף הזמן הזיכרון שלהן מתחיל שוב להשתפר, האם כדאי להמתין שהתקופה הזו תחלוף, או האם תוספת הורמון אסטרוגן בזמן הזה תטיב עם היכולות הקוגניטיביות שלהן?

אנו יודעים שהפעילות של ההיפוקמפוס, מרכז הזיכרון במוח, גמישה בזמן הזה. כלומר, כשאת לומדת משהו חדש, את מסתמכת על הצד השמאלי בהיפוקמפוס, אך כשאת מזדקנת, את נדרשת לגייס את ההיפוקמפוס הימני גם כן ע"מ לקלוט את המידע. מחקרים מראים שמידת הגיוס של ההיפוקמפוס הימני תלויה ברמת האסטרוגן. ככל שרמת האסטרוגן שלנו נמוכה יותר, כך נזדקק יותר לגייס את ההיפוקמפוס הימני. 

לפי מחקרים שונים, מתן הורמונים בתחילת גיל המעבר משמר את יכולת הפעולה הטובה של ההיפוקמפוס השמאלי. אך, לא נעשו מספיק ניסויים בינתיים המוכיחים שטיפול הורמונלי משמר את פעילות הזיכרון בנשים. ולכן, לא ניתן להמליץ על שימוש בהורמונים למטרת שימור יכולות קוגניטיביות או למניעת מחלת האלצהיימר. מה שכן ברור מהניסויים ומהמדידות בפועל הוא, שגלי חום ובעיות שינה קשורים ליכולות הזיכרון, ולכן יש חשיבות גדולה לטפל בסימפטומים אלה.

ולפני סיום, עבור הנשים שהחליטו לא ליטול טיפול הורמונלי, האם יש לנו טיפול חילופי להציע להן כדי לשפר את התפקוד הקוגניטיבי?

בתחום זה יש מספיק מידע קליני ע"מ שמטפלים יוכלו לייעץ למטופלות על דרכים למקסם את בריאות המוח שלהן. אחד מפתרונות המפתח הוא לאפשר שינה טובה ע"י אימוץ הרגלי שינה שיאפשרו זאת. למשל, אי-צריכה של קפאין בשעות מאוחרות ביום. אנו יודעים שאפילו שינת לילה גרועה אחת מגבירה סימנים למחלת האלצהיימר. יש הוכחות חותכות לגבי הקשר בין איכות השינה ובריאות המוח. ולכן, יש חשיבות עצומה לאיכות השינה.

בעיה נוספת באמצע החיים היא שלחץ נפשי אצל נשים מתרגם לעיתים לשתיית אלכוהול מופרזת. למעשה הירידה באסטרוגן גורמת למוח להיות פגיע יותר להשפעת אלכוהול, ולכן נשים צריכות להגביל את צריכת האלכוהול שלהן בתקופת גיל המעבר. 

מה הן יכולות לעשות במקום זאת להפחתת הלחץ?

הן יכולות לקחת שיעורי יוגה, לעסוק בפעילות אירובית והליכות. מומלץ מאוד גם להפעיל את המוח, כלומר לאתגר אותו, למשל: ללמוד שפה חדשה, או תחום חדש, ללמוד לרקוד… הסוד הוא ללמוד משהו חדש, היות ותרגול המוח עוזר לשמור עליו במצב בריא. כמו כן, נצטרך להפסיק לעשן, ולשמור על בריאות קרדיווסקולרית המשפיעה לא רק על הלב אלא גם על המוח.